<h1>עבוה"ק הארוך לרשב"א בית נתיבות שער שלישי</h1>
<h2>דף ט.</h2>
כתב הר"ש בן אדרת שאינה מותרת עם הרשות העוברת לפניה שמן התורה רשות היחיד גמורה היא וחכמים לא הצריכוה לחי או קורה אלא בטלה היא אצל המבוי. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ה' סעיף ד').
<h2>דף יא:</h2>
ויש מתרצים שלא אמרו שלוש מחיצות דאורייתא אלא בפתוח לכרמלית, אבל בפתוח לרשות הרבים שלוש מחיצות לאו דאורייתא וכו' וכן גדולי הדור מביאים ראיה לסתירת דבריהם ממה שאמרו בפרק ראשון [עירובין ו' ע"א] כיצד מערבין רשות הרבים עושין לחי מכאן וצורת פתח מכאן, ופרשנוהו [שם ע"ב] במבואות המפולשין לרשות הרבים, וצורת פתח לא עדיפא מדופן שלישי. (מאירי בית הבחירה עירובין צ"ד ע"א).
<h2>דף יז.</h2>
גמ' לא הוצרכו אלא לחמש והוקפו לשבע אפילו בחמש אסורין. הקשה הרשב"א ז"ל ומאי דוחקיה דרב אשי לאוקומי בהכי ואמאי לא מפרש דקאי אהיקף כי היכי דמפרש שבע, לוקמה בחד גוונא ולימא הכי, הוצרכו בו לשלושה אסורין, הוצרכו לשש והקיפו שבע מותרין. ותירץ דלא מצי לאוקומה בהכי משום דכל היכא דליכא סאה מיהא פנוי מאדם לא מיתסר אע"ג דאיכא בית סאתיים פנוי מכלים, אבל כי איכא סאה פנוי מאדם ואיכא נמי סאה אחרינא פנוי מכלים בכי האי גוונא מצא מין את מינו וניעור לאסור ומשום הכי איצטריך לאוקומה בהכי. (חדושי הר"ן, עירובין י"ז ע"א).
<h2>דף יח.</h2>
כתב הר"ש בן אדרת אפילו הקיפוה מתחילה על דעת שיבנה שם בית דירה ובנה שם דירה או שפתח לתוכו פתח דירתו הרי זה כמי שלא הוקף לדירה ולא עוד אלא אפילו הניח שם מקום פרוץ שלא הוקף אם אין ברחב המקום הפרוץ יותר מעשרה אמות אע"פ שעמד וגדרו לשם דירה אחר שפתח דירתו שם אינו מועיל לפי שכל שאין בו יתר מעשר אין תורתו כפרצה אלא כפתח. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ג' סעיף י"ג).
<h2>דף כ.</h2>
והר"ש בן אדרת כתב במזיד בישראל שיודע לגדור גדר אבל אם נעשית בשגגה בין בשגגת שבת וזדון מלאכה בין בשגגת מלאכה וזדון שבת אין זה במזיד ומותר אפילו לטלטל, שבמזיד אסור ולא מתכוין. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ג' סעיף ט"ז).
<h2>דף כב.</h2>
כתב הר"ש בן אדרת מיעטו באילנות אפילו הן גבוהים עשרה ורחבין ארבעה ונתמעט הקרפף בכך אינו מיעוט, אם מיעטו בבור או חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה אינו מיעוט שדרך הקרפיפות שיש שם בורות וחריצין לבית כנוס המים והכל נמדד עם הקרפף. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ג' סעי' ט"ו). גמ' אי הכי היינו כר' שמעון בן אלעזר, איכא בינייהו אריך וקטין וכו' כיון דליכא בינייהו אלא אריך וקטין מיהא שמעינן דבור אינו ממעט, כלומר שהוא נמדד עם בית סאתיים של קרפף ולא אמרינן דניתיב ליה בית סאתיים בר מבור. דהא רשב"א בהדיא קאמר ולא אמרו להרחיק אלא כדי ראשה ורובה של פרה מכלל דבור אינו ממעט, ור' יהודה נמי לא פליג דהא אסיקנא לקמן (כ"ד ע"א) דמים בקרפף כנטעים דמו לענין דכי היכי דנטעים לא מבטלי תורת בית דירה מן הקרפף דהוא הדין מים, ואם כן משמע דכי היכי דנטעים לא ממעטי בקרפף וכדאסיקנא לקמן בבור מים נמי לא ממעט. רשב"א ז"ל. (חדושי הר"ן עירובין כ"ב ע"א).
<h2>דף כג.</h2>
רחבה שאחורי הבתים שלא הוקף לדירה אם הוא יותר מבית סאתיים אסור לטלטל בה אלא בארבע אמות, היתה בת סאתיים או פחות מותר לטלטל בה. וכתב הר"ש בן אדרת שאין נותנין לה דין קרפף לאסור הטלטול מן הבית לתוכה או מתוכה לבית כשהוא בית סאתיים או פחות. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ג' סעיף ג').
<h2>דף כד.</h2>
כתב הר"ש בן אדרת אם אינם עמוקין עשרה אינן אלא כטיט שנתקבץ בחצר ואין חולקים רשות לעצמן ומכלל החצר הם נחשבים שהרי רקק מים ברשות הרבים כשהוא פחות מעשרה טפחים בעומק הזורק לתוכו חייב ואינו חולק רשות לעצמו. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ג' סעיף י"ט).
<h2>דף כה.</h2>
והראב"ד והרשב"א יצ"ו גרסי כגירסת הספרים לומר, רבה בר שימי מתני לקולא, ומפרשי תרוייהו לענין מחיצה, ופי' דרבה מתני לקולא וכו' קאי אפחות מג' ולא נחלקו אלא בטחו בטיט. ופי' נמי הא דטחו בטיט לענין הכשר מחיצה לשם דירה, וגרסי בה הועיל ולא הועיל ולא גרסי מיעט ולא מיעט. ולזה תמה הרשב"א יצ"ו על הר"ם ז"ל איך פסק בהא דהרחיק מג' ועד ד' מועיל הא בפחות מג' מודה דאינו מועיל, ובהא שטחו בטיט פסק אע"פ שאין יכול לעמוד בפני עצמו, והאריך בתפיסה זו בחבורו ויותר בתשובת שאלה. (חדושי המאירי, עירובין כ"ה ע"א).
והר"ש בן אדרת כתב מחיצה של בני אדם הוא עראי גמור שאין דרכן של בני אדם לעשותם מחיצה לפיכך אם נעשית אפילו במזיד מחיצה היא ומותרת ואע"פ שעשאה הרוצה להשתמש בה. ואסור לעשות מחיצה של בני אדם לדעתם מפני שזה יהיה פרסום שעושין מחיצה בשבת. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ד' סעיף ט"ז, וספר מזוקק שבעתיים כת"י הלכ' שבת פט"ז).
<h2>דף סז:</h2>
רחבה שאחורי הבתים שלא הוקף לדירה אם הוא יותר מבית סאתיים אסור לטלטל בה אלא בארבע אמות, היתה בת סאתיים או פחות מותר לטלטל בה. וכתב הר"ש בן אדרת שאין נותנין לה דין קרפף לאסור הטלטול מן הבית לתוכה או מתוכה לבית כשהוא בית סאתיים או פחות. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער ג' סעיף ג').
<h2>דף פו.</h2>
כתב הרשב"א ז"ל והרב משה פסק בכצוצרה דלא בעינן למעלה מן המים אלא אפילו למעלה ממש סמוך לכצוצרה אע"פ שבפ"ג דהלכ' עירובין פסק בבור שבין ב' חצירות כר"י דצריך לשקע ראשי הקנים טפח במים, ויש לי לומר דלפי דבריו דלא הצריך ר"י שקוע אלא בבור וכיוצא בו שמן המחיצה ולהלן לאיש אחד ומן המחיצה ולכאן לאיש אחר וכדי שלא ידלה משל חבירו ממש להדיא אבל כצוצרה של הים שאפילו חוץ לכצוצרה יש לבעל הכצוצרה רשות בו כל היכא דאיכא היכר מחיצה שרי אפילו לר"י, בת"ה ושם האריך. (חדושי גאונים קדמונים ריש ספר מעשה רוקח).
<h2>דף פז.</h2>
והר"ש בן אדרת העמידה כשאין בפרצתה יתר מעשר ואעפ"כ כשיש בגובהה עשרה וברחבה ארבעה אסור למלאות ממנה מפני מעבורת מצד זה לצד זה וחלקה רשות לעצמה, מה שאין כן בלשון ים שהוא נכנס לשם ואינו יוצא ממנו ושאין בפרצתו יתר מעשר מותר למלאות ממנו מפני שהוא כבור החצר. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת שער י"ג סעיף ג').
<h2>דף פז:</h2>
כתב הרשב"א ז"ל והרב משה פסק בכצוצרה דלא בעינן למעלה מן המים אלא אפילו למעלה ממש סמוך לכצוצרה אע"פ שבפ"ג דהלכ' עירובין פסק בבור שבין ב' חצירות כר"י דצריך לשקע ראשי הקנים טפח במים, ויש לי לומר לפי דבריו דלא הצריך ר"י שקוע אלא בבור וכיוצא בו שמן המחיצה ולהלן לאיש אחד ומן המחיצה ולכאן לאיש אחר וכדי שלא ידלה משל חברו ממש להדיא אבל כצוצרה שעל הים שאפילו חוץ לכצוצרה יש לבעל הכצוצרה רשות בו כל היכא דאיכא היכר מחיצה שרי אפילו לר"י, בת"ה ושם האריך. (חדושי גאונים קדמונים ריש ספר מעשה רוקח).
<h2>דף צב.</h2>
וכתב הרשב"א אע"פ שאמרו כל גגות העיר רשות לעצמן לפי שהוא תשמיש אחד ומותר לטלטל מגג זה לגג זה, הבתים אינם רשות אחת ואע"פ שתשמישן אחד, אלא כיון שהבתים (הם) עיקר תשמישו של אדם כל אחד ואחד רשות לעצמו, ואסור להוציא מביתו לבית חבירו ואע"ג שתשמישן אחד ואצ"ל מביתו לחצרו המשותפת שאסור עד שיערבו ע"כ. (ספר הבתים, שערי עירובין שער רביעי סעי' י"ט).
<h2>דף צג.</h2>
ואחרים פירשו דכיון דקאמר סתמא נותנין להם כל צרכם אף בחצונים נותנין להם כל צרכם, דכיון דנעשו שיירה באמצעי, הוה להו אידך כחצר לאמצעי ונותנין להם (בתים) [בהם] כל צרכם, וכן דעת מורי הרשב"א נר"ו. (חדושי הריטב"א, עירובין צ"ג ע"א ד"ה אמר וכו').
<h2>דף צט:</h2>
רמב"ם הלכ' שבת פט"ו ה"ג עומד אדם ברה"ר וקולט מן האויר מן המים המקלחין וכו' ולמה אינו חייב מפני שלא נחו המים וכו' וז"ל רבינו ויפה כתב דגרסינן בפ"ק דשבת הכניס ידו לחצר וקיבל מי גשמים והוציא חייב ואסיקנא אימא קלט ואקשינן והא בעינן עקירה וכו' עד מיא מי עבידי דנייחי ולא אשכח לה פטרי אלא בקולט מן הגומא דמים ע"ג מים היינו הנחתן עכ"ל. (חג"ק מספר מעשה רוקח).
